בעת שהייתי סטודנט לתואר מתקדם, זמן רב לפני שהיום נתפס כזיכרונות רחוקים, זוכר שנכחתי בהרצאה ועמדתי באחוריה, מוקדש לכתיבת הערות על מורפולוגיית הפעלים התלת-מודע, ובאותו רגע הבחנתי באדם שהיה יושב בשורה שלפניי וקטן יותר ממני, וצופה בפורנוגרפיה על הטלפון שלו.

זה היה במיוחד מפתיע כי זאת הייתה הפעם הראשונה שאני רואה טכנולוגיה כזו בטלפון נייד, בזמן שבו המוטורולה רזר שפופרת ההקפצה הייתה הסטנדרט, ואנשים נוהגים להופיע איתה. אך יותר מכך, השתוממתי על השאלה: למה הוא צופה בפורנוגרפיה בזמן ההרצאה?

זה לא היה ס clips קצרים, אלא סצנה מלאה שהושקעה בראשה, וצפה בה ממהלך כל ההקרנה, מה שהוביל לעקיפין ולטעות, גם אותי לצפות בה במידת מה.

הוא לא היה לבד. עד לא מזמן, ייתכן והייתי מצליח לראות בהשתקפות של טלפון של אישה צעירה שנוסעת בלונדון במטרו, ולראות בבירור שהיא מברישה את הפורטל שלה ב-Tumblr הפרטי שלה. (אנחנו מתגעגעים אליך, Porn Tumblr).

יש משהו מושך באופן בלתי נמנע באפשרות להציג את המיניות שלנו בציבור. בין אם זה קיום יחסי מין במקום חיצוני או פשוט לגרגר משהו מגונה על קיר של שירותים ציבוריים – תופעה זו נפוצה בכל מקום ובכל זמן. אך השאלה היא: האם זה מותר?

החוק בנושא זה מעורפל מעט. לדוגמה, בחלק מהמדינות המערביות, חשוף אחר לעיניי אחרים תכני פורנו באופן בלתי מורשה נחשב להטרדה מינית. אך בדרך כלל, אם אתה צופה בחומרים מפורטים באופן פרטי, במקום שבו אתה יכול לצפות בלי להיחשף לסיכון, ואינך עובר על חוקים נוספים כמו חבלת רכוש ואחרים, בדרך כלל לא תעמוד בפני בעיות חוקיות.

אבל העובדה שהדבר אינו חוקי לא בהכרח אומר שזה לגמרי נכון. אני תומך בחופש הביטוי וההבעה של המיניות שלנו, ומייחס חשיבות לשוויון ולשקיפות. החברה היום יותר פתוחה מקודמה בכל הקשור למיניות, ורבים רואים בה חלק בלתי נפרד מהזהות האישית שלנו. אך אם כך, עלינו לשאול: האם זה שווה את הסיכון החברתי הכרוך בלצפות בפורנו בפומבי?

מדובר בשאלה מוסרית יותר מאשר חוקית. לדוגמה, ישנם אנשים שמממנים את הלימודים שלהם באמצעות עבודה, הלוואות או סיוע משפחותי, והם צפויים להיות מאוכזבים לגלות שמישהו מתייחס לתהליך הלמידה באופן כה לא רציני. האם באמת היה צריך להמתין חצי שעה וללכת הביתה כדי לצפות וליהנות מהפורנו באופן פרטני?

לדעתי, ישנה תחושה מסוימת של ריגוש תת-קרקעי שכרוך בגישה לתוכן פורנוגרפי במקום ציבורי. זה עשוי להיות מובן מהחוויה של הצופים בטומברים הסודיים שטרם נעלמו, שבו תוסס הריגוש של ההסתרה, הכוח של ההגבלה וההיתכנות לתרבות מתנגדת, כל אלה יוצרים חוויית חישה מפתיעה ומושכת, כמעט ממכרת.

בשל כך, אני מסתמך על ההנחה שהחוק, לעת עתה, תואם אותי: אין דבר רע בלגשת לחומרים פורנוגרפיים, גם בפומבי, כל עוד אינך פוגע באחרים ומבצע זאת באופן המאפשר לך להעריך שאתה לא תיתפס.

ומה לגבי האדם שהופיע בהרצאה? כיום הוא מפתח תוכנה בחברת סמארטפונים מובילה, ולכן אולי כל מה שקרה היה חלק מניסוי או מחקר.